החלטה בתיק ת"א 4596-06

1.     בפני בקשה להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין שניתן ביום 10/08/11 , בו חויבו המבקשות (הנתבעות 1-2) לשלם  למשיבה 1 סך של 577,759 ש"ח , למשיבה  2 סך של 398,301 ש"ח, למשיבה 3 סך של  484,367 ש"ח, למשיבה 4 סך של 500,427 ש"ח .  המבקשות חויבו גם לשלם לכל אחת מהמבקשות 2-4  עגמת נפש בסך 8,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית . כמו כן חויבו המבקשות לשלם   לכל אחת מהמשיבות 1-4 שכ "ט עו"ד בסך 25,000 ש"ח.

2.     לטענת המבקשות,  יש בידן יש "ראיות חדשות" בשל התפתחויות שקרו לאחרונה המצביעות על כך  שהמשיבות 1-4 כבר קיבלו או  זכאיות כיום לקבל "תעודת הכרה" ממשרד הבריאות, אשר תאפשר להן לעבוד כקלינאיות תקשורת, זאת לאחר שעברו מבחן שנערך מטעם משרד הבריאות, בהתאם לחוק הסדרת העיסוק במקצועות הפרה-רפואיים, התשס"ח-2008.  משכך טוענות המבקשות, כי המשיבות 1-2 לא נדרשו ולא יידרשו להוציא  הוצאות הקשורות בלימודים בפעם השניה במכללת "הדסה", אשר נפסקו להן במסגרת פסק הדין, למשיבה 1 סך של 432,334 ש"ח, ולמשיבה 2 סך של 398,301 ש"ח  (המשיבות 3-4 , לעומת זאת,  סיימו לימודיהן במכללת הדסה עוד לפני מתן פסק הדין).

לאור זאת טוענות המבקשות כי  " לערעור המבקשות סיכויים טובים ומאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המבקשות" ומוסיפות וטוענות כי : " והנזק שייגרם להן עלול להיות בלתי הפיך ולגרום לפגיעה בכלל תלמידי וצוות ההוראה וההנהלה של המכללה, ועל מנת למנוע מן המבקשות נזקים כבדים ובלתי הפיכים- מתבקש ביהמ"ש ליתן צו דחוף לעיכוב ביצוע פסק הדין". 

3.         בתגובה לטענה זו טענו המשיבות , כי אין המדובר בראיות חדשות אלא בעובדות אשר קרו לאחר שהצדדים הגישו סיכומיהם, וכי בכל מקרה מדובר בעובדות אשר המבקשות יכולות היו להביאן בפני ביהמ"ש טרם מתן פסק הדין, ומשבחרו המבקשות שלא להביאן בפני  ביהמ"ש טרם ניתן פסק הדין - הרי שאין  כל הצדקה לעיכוב ביצוע פסק הדין מן הטעם הזה. גם לגופו של ענין, טוענות המשיבות, כי אין ממש בטענה. לדידן, העובדה שהמשיבות 1-2 אינן צריכות כעת ללמוד לימודי הפרעות בתקשורת בפעם השניה (במכללת הדסה), אין פירושה שאין הן זכאיות לפיצוי בגין ההוצאות שהיו מנת חלקן בתקופה שעד לקבלת תעודת ההכרה. לטענת המשיבות 1-2,  " בתביעה המשיבות עצרו את הנזקים בתום הלימודים בפעם השניה. הכנסת הראיות החדשות מזיזה  את נקודת זמן עצירת הנזקים  ליום קבלת  התעודה. ים קבלת התעודה לכל אחת מהמשיבות מאוחר משמעותית מיום סיום הלימודים. על כן, היה על המשיבות לבקש, לאחר הגשת הסיכומים, לתקן את התביעה ולהמשיך המשפט על הנזקים הנוספים הן בתקופת הלימודים השניה כמשמעה בתביעה והן מתום תקופה זו ועד ליום קבלת התעודה " (ס' 7.ו לתגובת המשיבות) .  לשון אחר: לשיטתן של המשיבות "הגשת הראיות החדשות היתה מחייבת הגשת בקשה לתיקון כתב התביעה גם בענין חישוב מחודש של הפסדי ההשתכרות בהתאם" (ס' 7.ו.-ז. לתגובה). 

4.  לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובת המשיבות לבקשה ובתגובת המבקשות  לתשובת המשיבות, ולאחר ששקלתי כל הטיעונים והנסיבות , הגעתי לכלל החלטה,  כדלקמן:

1.     לענין הסיכויים לכאורה של הערעור , בכל הכבוד,   אין דעתי כדעת ב"כ המבקשות.  לעניות דעתי, ובכל הכבוד, המבקשות, באמצעות ב"כ החדש מנסות להתחיל את המשפט מראשיתו.

2.     כידוע, " הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים" -  כך קובעת במפורש תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי , התשמ"ד-1984 .

3.     העילה העיקרית העלולה להניע את ביהמ"ש לעכב את הביצוע היא ש"אם יזכה המערער בערעור לאחר שבוצע פסק הדין, יהא זה מן הנמנע - או קשה מאוד- להשיב המצב לקדמותו. מטעם זה נוהגים בתי המשפט להיעתר לבקשת עיכוב ביצוע של צו פינוי כמעט כדבר שבשגרה ..." (ד"ר י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית- 1995, סימן 666 בעמ' 859).

4.     " חויב המבקש בתשלום סכום כסף וביקש לעכב את ביצועו של פסק הדין תהא נודעת חשיבות רבה לשאלה, אם יוכל הוא להיפרע מהמשיב לכשיצליח בערעור, שאם לא כן, ייטה ביהמ"ש לעכב את הביצוע" (ד"ר י' זוסמן, שם,  860).

5.     " בקשה לעיכוב ביצוע של פסק-דין מחייבת עריכת איזון בין האינטרסים של הזוכה למימוש זכויותיו לפי פסק-הדין לבין האינטרס של המפסיד להגשמת זכויותיו אם יזכה בערעור. בהתנגשות שבין אינטרסים אלו  שמור מעמד הבכורה לאינטרס של הזוכה, כאמור בתקנה 466 " (ד"ר י' זוסמן, שם, 861 ).

6.     " ביהמ"ש רשאי  שלא לעשות שימוש שבקול הדעת לעכב ...אם הערעור על פניו חסר סיכוי, או אם עיכוב ביצועו של פסק הדין עלול לגרום לזוכה נזק העולה על הנזק בו יישא המפסיד כתוצאה מביצוע פסק הדין...." ((ד"ר י' זוסמן, שם,  שם).

7.     אף אני סבור, כי אין המדובר בענייננו ב "ראיות חדשות" שבכוחן להביא לביטול החיובים הכספיים הנ"ל של המבקשות כלפי המשיבות 1-2, ודאי שלא בראיות המצדיקות עיכוב ביצוע פסק הדין  (ודוק: לענין , המשיבות 3-4 אף לא    נטען כי קיימות ראיות חדשות,  שבכוחן להביא לביטול החיובים הכספיים של המבקשות  כלפיהן, ועל כן ממילא אין כל עילה לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן בעניינן).  לאור האמור, לא ניתן לומר כי סיכויי  הערעור הינם  טובים.  שאר טענות המבקשות, המפורטות באריכות יתר בבקשה, בכל  הכבוד,אינן אלא חזרה על טענות ההגנה שהועלו במהלך ההליך ובסיכומים,ואינן מבססות,לעניות דעתי,כל נימוק לעיכוב ביצוע.

8.     לא זו אף זו:  לא שוכנעתי כי בענייננו יהא זה מן הנמנע, או  קשה מאד להשיב המצב לקדמותו , במידה והמבקשות יזכו בערעורן , וכי הן לא יצליחו במקרה שכזה להיפרע מהמשיבות.  בתצהיר שניתן בתמיכה לתגובת המשיבות,  הצהירה כל אחת  מהמשיבות : " אם  פסק הדין יתהפך בערעור ואדרש להחזיר הכספים שאקבל על פי פסק הדין אחזיר מיד  כל הכספים שצריך להחזיר" (ס' 25 לתצהירים).  " המשיבות ובני זוגן אינם מסובכים בחובות ואינם פושטי רגל וכיוצ"ב מצבים, אלא נשים העובדות ביושר לפרנסתו בעלה של המשיבה 1 הינו מנהל במפעל. בעלה של המשיבה 2 פקיד בכיר בנק. בעלה של המשיבה 3 רופא, ובעלה של המשיבה 4 עורך דין. ... המשיבות ובעליהן הינם אינטליגנטיים מספיק לדעת שיש לנהוג בזהירות בכספים בהתחשב בסיכון השואף לאפס שהערעור יתקבל כולו או בחלקו, והן תיאלצנה להחזיר הכספים" (ס' 22 לתצהירים) . דברים המקובלים ומהימנים עלי. 

מאידך,  אין להתעלם מהאמור בתצהיר התומך בבקשה : " תשלום בסדר גודל כזה, עלול לגרום לא רק לקושי תפעולי חמור למכללה , אלא לערער את הניהול השוטף, ואף (מבלי להגזים) לגרום לנזקים קשים למצוקת אשראי בנקאי הניתן לה כיום ע"י גופים בנקאיים שונים, דהיינו התשלום עלול לגרום לנזקים שאינם הפיכים עבור המכללה, ציבור תלמידיה, עובדיה, צוותי ההוראה וההנהלה שלה ( סעיף 17 לתצהיר).

דברים אלה כשהם מובאים בתצהיר מפי מנכ"ל המבקשת 1  מרמזים ויותר מכך, על הקושי  של המבקשות לעמוד בחיובים שהוטלו עליהן בפסק הדין.

יצוין ויודגש,  כי המבקשות אף לא הציעו כל ערובה .

9.   על יסוד כל האמור לעיל , לא הוכחה עילה לכאורית לעיכוב הביצוע של פסק הדין בכל הנוגע למשיבות/תובעות  3-4, ועל כן הבקשה בכל הנוגע להן- נדחית. 

בכל הנוגע למשיבה/תובעת 1 , הרי שלא מצאתי בבקשה ובתשובה לתשובה כל נימוק משמעותי   מדוע לא שולם או לא ישולם לה הסכום שנפסק לה בגין הפסד השתכרות לעבר בסך של 145,425 ש"ח

(432,334 - 577,759 ). בנסיבות אלו, מעכב ביצוע החיוב לזכות המשיבה/התובעת 1  על סך של 432,334 ש"ח בלבד, בכפוף להמצאת ערובה  מתאימה .  הצעת הערובה  תוגש לביהמ"ש עם העתק לב"כ המשיבות בתוך 7 ימים מהיום., ותשובתו תינתן בתוך 7 ימים נוספים. תשובה לתשובה תוגש לביהמ"ש בתוך 3 ימים נוספים .